אוסף גדול של סיפורי עם בקרב החברות הבדואיות והתוניסאיות שגור בפי אנשים מבוגרים משתי אוכלוסיות אלו.סיפורים אלו זוכים להשמעה מפה לפה רק במקרה ולעיתים נדירים, ולצערי לא נתקלתי במחקר אחד שניסה לאסוף את הסיפורים שהיו בעבר פרי מציאות בכדי לשמר אותם לדורות הבאים.סיפורים אלו כללו בד''כ תכונות ומסורות תרבותיות ששיקפו את המנהגים האתניים של החברות השונות. שימור סיפורי העם מהווה הכרה בתרבות ושמירת המסורות המקובלות. לעומת זאת, אי שימור הסיפורים גורם לשחיקת התמונה התרבותית שהצטיירה עד היום, ולטשטוש הציר האתני והחברתי. בכל חברה ישנם המבוגרים שהם נכס לסיפורים שהתרחשו בכל חברה בעבר. וכמו כן, רצוי לנצל הזדמנות זו ולהתקרב לאנשים כאלו , ולזכות שיסברו את האוזן וינעימו את חוש השמיעה ע''י סיפורים אמיתיים שהתרחשו בקרבתם.דמות האישה שאופיינה כדמות נחותה שחיה בחברה פטריארכאלית , הופיעה בסיפורם של הבדואים והתוניסאים יחד. דבר שגירה אותי לעיין יותר ולהשוות בין שתי חברות שונות אלו בעלות סיפורים מאד דומים.הסיפורים הם סביב נושא הנישואין בחברות אלה, וליתר דיוק סביב השידוכים שנפוצו בקרב המשפחות.השידוך אשר שיקף בד''כ את מעמדה הנחות של האישה.במהלך העבודה ראיינתי זוגות של בדואים ותוניסאיים. הם התבקשו לספר על חווית השידוך ,במהלך הראיונות נוכחתי לראות ולהרגיש דברים. למשל, כשהבעל הבדואי סיפר את סיפורו הוא סיפר בצחוק והיה מאוד עליז , דבר אשר השפיע עלי לרעה ונותרתי עם הרגשה פנימית של עלבון מחד גיסא ומצוקה מאידך. אשתו לעומת זאת לא סיפרה הרבה, וסיפורה היה פחות טעון כי היא לא הזכירה את הפרטים שהוא הזכיר, אך נוכחתי לראות שהיא סיפרה את הסיפור מתוך עצב וכאב. הגבר מתחיל את סיפורו בחוקים שהתנהלו באורח חיי הבדואים בזמנו. זאת למרות שהתבקש לדבר על חוויית הנישואיםשידוכים שלו, אך הוא בחר להתחיל לדבר על המסגרת שאליה היו נתונים בחברה הבדואית." האנשים המבוגרים היו אומרים לי, כשתתחתן אתה חייב להרביץ לאישה בלילה הראשון". ישנם כמה אלמנטים באמירה הזאת:1-הוא כבר אומר שאינו אשם, והוא מטיל את האשמה על האנשים המבוגרים-החברה. 2-האנשים המבוגרים, כבר מעורבים אנשים בתהליך תכנון החתונה.3-מכות-אלמנט אשר בלט בליל הכלולות, ועד היום בר קיימא.4-(המרכזי)האישה-למעשה מדובר באישה וסביבה מתנהלים כל האלמנטים האלו ואחרים.5-החתונה-שבאמצעותה מתממשים כל החוקים, והאלמנטים באים לידי ביטוי.הגבר קיבל הוראות חד משמעיות שעליו להרביץ לאשתו מהרגע הראשון שהוא נפגש איתה, וכאן נשאלת השאלה, האם הוא מכיר אותה? האם מגיע לה לקבל מכות?האם היא יודעת מה מצפה לה?והאם בכלל הוא כבר הצביע על אישה בכדי להינשא לה? או שמא זהו חוק ברזל המועבר לגברים ומחוקק על ידיהם כלפי הנשים.האישה מורדת?לא די שמתכננים לה מכות, ולא פלא שמתכננים לה שידוך ללא ידיעתה, אלא גם יש חשש שהיא תתמרד ולכן פסק דינה נקבע כמורדת ונגזר עליה עונש מכות. בעיני זוהי נוסחה מורכבת להלן ההפשטה:חשש -------------מרד---------------מורדת-----------------מכות מקביל ל-חשש------------מחשבה-------------תיאור האישה----------עונשלפי הנוסחה, אנו עדים למשפט מאוד נוקשה,טעון וחמור כלפי הנשים בחברה הבדואית.וכל זה לפני החתונה. בד''כ העונש הוא תוצאה של עבירה, אבל כאן יש עונש ואין עבירה לכאורה. אך, ברצוני להניח שהחתונה =עבירה , בגין שזהו צעד חד צדדי ללא מעורבות הנשים בקבלת ההחלטות, בנוסף , יש להם סמכות להעניש את הנשים .זוהי הלגיטימציה הרווחת בחברה הבדואית ומקורה באמירה " אלבנת דלע קאסר =האישה חסרת אונים", אמירה אשר הופקה ויצאה לאור ע''י הגברים בחברה." חשבתי לעצמי שאם לא אתן לה מכות הם יעשו ממני צחוק", ניכר שגבר צריך להיראות החזק, ואילו האישה היא החוליה החלשה מולו.הוא התחתן עם בת דודו "הייתה לי בת דוד שבאו אנשים משבט אחר לבקש את ידה ואזי אבא שלי בא ואמר לי שאני רשאי להתחתן איתהגם אם היא בדרך לבית בעלה הזר" כאן הגבר מגלה שמדובר בבת דודו, אשר נזכר בקיומה לאחר שזר רצה אותה. זאת ועוד, ההחלטה לגביה נעשתה בין הגברים בלבד-אביה ודוד שלה."בן דוד מוריד את בת דודו מעל לגמל"-סיסמא תקפה עד עצם היום הזה."הם הביאו לי אותה ושמו לי אותה ", האישה מתוארת כמו חפץ שמביאים ומניחים היכן שרוצים.האישה לעומת הגבר מתחילה את סיפורה במתן אינפורמציה על אופי החתונות שהיו בעבר. כשמחליטים (הגברים) לחתן בחורה הם קונים לה גלימה חדשה ובה תצא לבית בעלה. " אבי ודודי החליטו לחתן אותי בלא ידיעתי", זהו מעמדה של האישה הבדואית בין השידוכין לנישואין, אין היא חלק מהתהליך לא במהלך גם לא בסוף. סבתה מביאה גלימות והיא בתמימות מצביעה על אחת למען "הסבתא" ,אך מהר מתגלה שזה למענה. הבחירה היחידה שנעשתה על ידי האישה במקרה שלה זה בחירת הגלימה. ובסוף היא מסיימת את הסיפור בזה שהוא התחתן עם אישה אחרת.
לאורך הסיפור הוא סיפר וצחק בקול כשתיאר את מעמדה הנחות של האישה. ככל הנראה שנושא המכות היה השיעור המועבר ע''י המבוגרים לצעירים בדיואנים (מושבי הגברים).
האישה מיוצגת כמשותקת, לא משתפת פעולה, לא מגיבה, ובכלל אין לה תיאור מרכזי סביב נושא השידוכין ועד לנישואין.מדברי האישה מתחזקת טענה זו , היא גם מציגה את עצמה כפאסיבית שאין לה רשות להתנגד או להסכים בכלל. כלום מבקשים את דעתה הכל נגזר עליה והיא מקבלת בשתיקה. הסיפורים שנחשפתי להם, והנשים שנתקלתי בהן וחוו חוויית השידוכין על בשרן, חיברו אותי להתעניין במצבנו כיום מהבחינה הזאת, ודווקה מהן הסקתי שחל שינוי יחסי בתפיסת הנושא כיום אך טרם ניתן לשלול שעדיין ישנם שבטים הדוגלים בתפיסה הזאת עד ימנו, וחוסמים את מימוש העניין של הנשים בנושא. מה להם ולזכויות הבסיסיות של הנשים? וכיצד מנהגים אלה מתקשרים עם ההלכה המוסלמית המקנה את זכות הבחירה לשני המינים, ולפיה הנישואים חוץ-שבטיים הם המועדפים. מה מקום הדת במנהגים, ולמה ההלכות אינן משתקפות במנהגים שאליהם מחנכים? שאלות אלו ואחרות עוררו ענייני לחקור את הנושא מהיבטים שונים כגון דת. ובמידה שהתשובות לשאלות תימצאנה הן יינתנו במאמרהבא.
